בפסק דין עקרוני נקבע שהבנק יוכל לגבות את החוב רק אחרי פירעון יתר החובות לנושים האחרים

22.04.18

הבנק טוען בערעור: פקודת פשיטת הרגל קובעת שוויון בין כלל הנושים הלא מובטחים של חייב, ומהווה דין מפורש ברור שאין להתנות עליו, שאף אומץ בחוק חדלות פירעון החדש.

פש"ר 34802-03-16 אלון שמס

הלקוח ניהל חשבון בבנק הפועלים ללא דופי מספר שנים. בשנת 2013 קיבל מהבנק הלוואה בערוץ האינטרנט.
לימים פתח עסק שלא צלח והחל לפגר בהחזרי ההלוואות. הבנק ביקש לתת ללקוח הזדמנות נוספת, ולא להתחיל נגדו מיידית בנקיטת הליכים משפטיים. לפיכך, הוזמן הלקוח לסניף, והעמידו לו הלוואה בסכום של 155,000 שקל (יתרת חוב ההלוואות הקיים בתוספת 15,000 שקל לכיסוי חריגה בחשבון - "פריסה"). ההלוואה בוצעה בערבות של האם אשר ביקשה לסייע לבנה לעלות על דרך המלך.
מאוחר יותר התברר, כי הלקוח נטל הלוואות גם ממלווים אחרים, ובהם חברות כרטיסי אשראי, בנקים נוספים, ומלווים חוץ בנקאיים, וכן היו לו חובות נוספים, ומשכשל בתשלום החובות, פתח בהליכי פשיטת רגל.

במסגרת הליכי פשיטת רגל הוגשו כנגד החייב 17 תביעות חוב בסכום כולל של 581,119 שקל לכלל הנושים בבית המשפט המחוזי, ובמסגרת הדיונים בתביעת הנושים השונים נתן בית המשפט החלטה בעלת אופי עקרוני, העלולה לייצר קשיים משמעותיים בשוק האשראי בישראל.

לדעת השופט, בעולם האשראי ה"ישן" הבנק היה נותן אשראי בלעדי ולכן בדיקת התנהלות הלקוח מול הבנק היתה מספקת, היה לו מידע רב ויכולת בקרה טובה. בעולם האשראי החדש, בו קיים ריבוי שחקנים והיצע מוגבר של אשראי - נושה מקצועי צריך לבחון ולנהל את הסיכון, לא רק במישור שבין הנושה ללקוח אלא אל מול נושים אחרים.

הבנק, כ"סוכנות חברתית", חב חובות אמון כלפי לקוחותיו. לדעת השופט יש להרחיב אחריות זו, בהקשרי חדלות פירעון של יחיד, גם כלפי הנושים האחרים, כך שחלה על ה"נושה המקצועי", כהגדרת בית המשפט, חובת "איתור וניטור" של נכסים והתחייבויות של החייב, לרבות לנושים אחרים.

בית המשפט טען, כי אם האשראי האחרון הועמד על ידי הנושה המקצועי תוך התעלמות מתיק האשראי הידוע של הלקוח, והקריסה הכלכלית אירעה לאחר מתן האשראי האחרון, תוך הצבעה על הקשר בין מתן האשראי האחרון לבין הקריסה, הרי שמדובר בעצימת עיניים ובזלזול בעניינם של נושים אחרים, העולים כדי חוסר תום לב, ומצדיקים תיקון העיוות כלפי הנושים האחרים - בכך שהחוב של הנושה שנתן אחרון את ההלוואה ידחה מפני החוב של שאר הנושים.

עוד ציין בית המשפט המחוזי, כי האפשרות לבצע הלוואות באופן דיגיטלי, מבלי שהלווה יצטרך להגיע לסניף הבנק, היא קלה מדי, ומעידה על כך כי האשראי הועמד ללקוח לא לאחר שיקול דעת מספק, גם בהתחשב בגילו ובנסיונו העסקי של הלקוח. ואולם, היות שהלקוח עצמו או מי מטעמו לא העלו כל טענה בנושא, נמנע בית המשפט מלקבוע קביעה כלשהי לגופו של עניין בהקשר זה.

ראוי לציין, כי הלקוח-החייב עצמו או נושים אחרים כלל לא העלו טענה מהטענות הנזכרות ביחס לאשראי שהעמיד הבנק, ובוודאי שלא הביאו ראיות לתמוך באלה, כי לא נבדק אילו נתונים היו בפני הבנק בעת אישור האשראי, ומה כללי החיתום שהופעלו.

נימוקי הערעור שהגיש בנק הפועלים באמצעות משרד ב. לוינבוק ושות':
 

1. סעיף 76 לפקודת פשיטת הרגל, הקובע שוויון בין כלל הנושים הלא מובטחים של חייב, הוא דין מפורש ברור שאין להתנות עליו, ואף אומץ בחוק חדלות פירעון החדש. החלטת בימ"ש המחוזי מנוגדת חזיתית לסטנדרטים החוקיים הרלבנטיים.
2. גם אם ראוי לשאוף לצמצום היצף אשראי, ולהימנעות מהעמדתו הבלתי יעילה כלכלית למי שאינו יכול לעמוד בהתחייבויותיו, ביצוע שיטתי של "איתור וניטור" של נכסי החייב והתחייבויותיו טרם העמדת אשראי הוא דרישה בלתי ישימה, בוודאי כל עוד לא ניתן לקבל דו"ח לפי חוק נתוני אשראי החדש.
3. עריכת ההסדר עם החייב והישענות על הערבה ששילמה חלק מן החוב דווקא מיטיבות עם כלל הנושים (כי חוב הבנק קטן עקב תשלומי הערבה) ולא מרעות את מצבם. פסיקה זו עלולה להביא לתוצאה הפוכה בתכלית, כך שתדרבן  מעמידי אשראי לפתוח מהר יותר בהליכים נגד חייבים, מבלי לתת להם אפשרות לשיקום ולהבראה כפי שנעשה היום.
4. אין לבלבל בין חובת האמון שבין הבנק לבין לקוחו, על יחסיהם המיוחדים, לבין היחסים בין נושים לבין עצמם, ובכלל זה, יחסי "נושה מקצועי" עם נושים אחרים של החייב, שחלקם הם נושים מקצועיים בעצמם. הטלת חובות יתר על מעמידי אשראי מקצועיים עשויה להאט ולהקטין את זמינות האשראי לציבור.
5. קביעות עובדתיות רבות בפסק הדין לא נבדקו ואינן נתמכות בראיות. כך למשל, ההלוואה נשוא הדיון לא ניתנה על ידי הבנק כ"אשראי אחרון" שהביא לקריסה הכלכלית של החייב. ההלוואה היוותה פריסה של הלוואות שניתנו קודם לכן.
6. בית המשפט הנכבד מתבקש לקבל את הערעור, לבטל את ההחלטה מיום 25/2/2018, ולהורות לנאמן לשלם לבנק את הדיבידנד המגיע לו בהתאם לחלק היחסי של החוב כלפיו ביחס לכלל החובות של החייב.